השענות על עמדה כפולה כרוכה במשמעויות מרחיקות לכת. היא אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה השגורה של לוגיקה. מציאות. שפה. כרוכה במודל חלופי. זר ומוזר. נטול שפה הולמת לתיאור שלו. להתייחסות אליו.
1. עקרון הסתירה. לוגיקה
עמדה כפולה כרוכה בהכרה ואי הכרה בעקרון הסתירה (בהקשרים בה נעשה בה שמוש).
קשה להמעיט במידה בה החשיבה, הלוגיקה, תפhxת המציאות, השפה, רוויים בעקרון הסתירה. בקביעה שלא ייתכן דבר והפוכו. עמדה כפולה כרוכה לכן בלוגיקה פנימית שונה. חשיבה שניונית הנשענת על עקרון הסתירה. בה בעת, יש נוכחות במודע של חשיבה ראשונית, דמויית חלום. חשיבה שאינה מכירה בעקרון הסתירה או בכללי לוגיקה אחרים הנגזרים ממנו. חשיבה זרה ומוזרה בה זהות אינה בהכרח אמת, נכון, זהות, שונות אינו בהכרח שונות, קטגוריה אינה בהכרח קטגוריה. חשיבה בה השלם יכול להיות שקול לחלקו, דבר להפוכו, האמת לשקר, הטוב לרע, הזכר לנקבה, הגדול לקטן. חשיבה בה אבחנות בין מוקדם למאוחר, בין סבה לתוצאה, בין חוץ לפנים, בין מציאות ופנטזיה הן לכל היותר מפוקפקות. חשיבה הנשענת השענות מסיבית על התקה, דחיסה, והידמות (Freud 1900; Tucket 1988). חשיבה הכרוכה בבלבול, אשליה ותעתוע. דומה שנוכחותה של חשיבת חלום, הביאה לנסיון לאפיין את החשיבה של הפרברטים המינים כחשיבה מאגית, כל יכולה וכרגרסיה לחשיבה אנאלית נטולת מובחנות ובה הכל הפיך (Chasseguet-Smirgel 1981). ואפילו להצעה שמדובר בחשיבה פסיכוטית.
2. מציאות. אמת. חוק.
עמדה כפולה ביחס למציאות חותרת תחת עצם מושג המציאות כאחת, נתונה וקבועה. תחת התפיסה של אמת. בנוסף, השמוש בעמדה כפולה כרוך בפנטזיה שלאני ולכן גם לאחר, יש אפשרות כל יכולה להבנות את המציאות כרצונו. עמדה כפולה כלפי המציאות כרוכה לכן בהכרה במציאות כיחידה, נתונה וקבועה ובה בעת כארביטררית, גמישה, רבת פנים ואפשרויות ונשלטת על ידי האני ועל ידי האחר. בעמדה זו, כל הצגה של המציאות כקבועה וכנתונה ללא אפשרות שנוי נחווית כקנוניה, וקיימת חשיבה מתמדת על מציאות אחרת.
בהקשר הבינאישי והחברתי, האמת והחוק נחווים תמיד כמשרתי אינטרס זמני ואישי וכנתונים למניפולציה ולמשא ומתן (Chasseguet-Smirgel 1983). הנכור, היאוש והמרד מתבקשים. כמעט נתונים.
3. שפה
עמדה כפולה ביחס למסומל, למסמל, ליחסים בין הסמלים, לדובר ולמאזין חותרת תחת התפיסה הרגילה של השפה הנשענת ככלל על אינטגרציה ועל הנחת זהוי ברור ומובחן היטב של מרכיבים אילו (Klein 1946; Ogden 1989). מה הסמל מסמל ומה משמעותו כאשר המסומל הינו כפול משמעות, כאשר קיימת יותר מגירסא אחת של הדובר, של המאזין, של ההקשר של היחסים המתקיימים בין הסמלים, וכן הלאה ?. שמוש בשפה בתנאים אילו, כרוך במערך סבוך של אפשרויות שונות הקיימות כל העת במקביל ללא משמעות אחת ברורה וללא אפשרות הכרעה. האמירה לעולם אינה נתפסת או נאמרת כאחת וכפשוטה.
שני היבטים נוספים מעצימים זה את זה ואת תחושת הבלבול, הערפול, חוסר ההבנה וחוסר האמון בשפה.
הראשון הוא העמדה הכפולה הנוכחת תמיד ביחס לכוונת הדובר. אמון תמים ובה בעת תפיסת הדוברכמשתמש בשפה כאקט. שמוש שקרי, תועלתני, כוחני, מניפולטיבי ומגמתי.
ברובד עמוק יותר הקושי האמיתי נסוב סביב שפה שאינה נותנת תיאור הולם, שמתקרב לסביר, לעולם פנימי הנשען על עמדה כפולה. פער שבעטיו השפה נחווית בהכרח כמתעתעת. כמסתירה. כמסלפת. תככנית. שקרית.
בהעדר שפה הולמת, הפרברטי המיני עשוי לנסות ולבטא את עולמו כפול הפנים בשמוש שונה בשפה. במימדים נלווים שלה.
כך למשל ייתכנו :
בטוי העמדות השונות לסירוגין.
פניה לרבדים השונים של השפה, מילוליים ולא מילוליים, כדרך לבטא את רבוי הפנים של העמדות השונות. הטון, שפת הגוף, הדימוי, הרמיזה, הכוונה הנסתרת, הסאבטקסט, ההקשר, האירוניה, התעתוע, הפרדוקס, הקונוטאציה, התחושה המועברת על ידי השפה, כולם עשויים להיות מגוייסים.
שמוש בשקר.
האדרה של הרע, הסריח, המגעיל, האנאלי, כמו גם הדוולואציה של הטוב
האדרה של האקט כשפה. כרוכה למשל בטפול בחפוש מתמיד אחרי עדויות "ממשיות", ברורות לעמדתו של המטפל.
במפגש עם אחר שאינו משתמש כך בשפה שכיחים לכן אי הבנה. זעם. תסכול. לעתים שתיקה ביאוש. של שני הצדדים. מוחמר כיון שבדרך כלל שני הצדדים עיוורים לכך שהשמוש שלהם בשפה. ההבנה שלהם. שונים לחלוטין. מניחים כל אחד שהאחר חי בתוך אותה שפה. בתוך אותו עולם.
