המנגנון הפרברטי מציע חלופה למנגנוני הגנה והתפתחות אחרים. מבוססים על פצול, הדחקה, תהליכי אבל ואינטגרציה. חלופה שמציעה מעקף ולא הכלה של הבלתי נסבל. משמרת לכן את הבלתי נסבל כבלתי נסבל. מגבירה את הנטיה להשען על המנגנון הפרברטי. המנגנון הפרברטי נוטה לכן לקבע. את הנטיה להשען עליו. תיתכן איפוא עליה על נתיב התפתחותי ייחודי הכרוך בהשענות הולכת ומתרחבת על מנגנון העמדה הכפולה בהקשרים שונים, תוך הרחבה גדלה והולכת של הקרע באגו (Freud 1938).
ואכן. בפרברטים מיניים תוארה עמדה כפולה בהקשרים רבים ומגוונים הנחווים כבלתי נסבלים. חיצוניים. פנימיים. לאו דווקא מיניים או מיגדריים.
הרשימה ארוכה. ככל הנראה אינה מוגבלת.
בין היתר מתוארים הכרה | אי הכרה בנושאים הבאים :
במות ובריקנות (Ogden 1996), באיום לשלמות הגוף העשוי להתבטא בחרדות היפוכונדריות (Khan 1965; Socarides 1960 ; Mcdougal 1985 ), בזהות, נפרדות ונטישה (Khan 1965; Joseph 1971; Stoller 1975; Chasseguet-Smirgel 1981; Mcdougal 1985; Benjamin 1988), בתלות (Benjamin 1988; Bach 1994) במשאלות נרציסטיות ארכאיות (Stolorow 1975), במשאלה לקשר (Freud 1919), ברצחנות (Khan 1965; Bach 1994; Mcdougal 1985), באבחנה בין אני ואחר, חוץ ופנים, מציאות ודמיון (Ogden 1996)
בהקשר האדיפלי – עמדה כפולה (הכרה | אי הכרה) ביחס לאבחנה בין ההורים, מי ההורה המשמש כמודל להזדהות. כרוכה בעמדה כפולה ביחס לזהות המיגדרית (Stoller 1975), ביחס לאבחנה בין המינים על היבטיה השונים. (Freud 1927; Socarides 1960; Khan 1965; Joseph 1971; Stoller 1975; Chasseguet-Smirgel 1983; Kernberg 1992; Baker 1994; Ogden 1996). ביחס לאבחנה בין הורה לילד (אבחנה בין הדורות) (Stoller 1975; Chasseguet-Smirgel 1983; Baker 1994;), כרוכה בין השאר בעמדה כפולה ביחס לאבחנה בין גדול וקטן, כולל בין מטפל ומטופל (Gabbard 2003). ביחס ליחסי הכוחות בין הורה וילד. לאחריות. אשמה. מי הקרבן ומי התוקפן. ההורה, או הילד המאשים את עצמו שפיתה את ההורה למקום הרע (Stoller 1975; Bach 1994) ולכן לגבי מי ראוי להיענש (Freud 1919; Mcdougal 1985; Stoller 1975),. כך למשל מטופלת מספרת על חלום בו גברים צופים בה, רוצים לאנוס אותה, בלא שברור אם מדובר ברצון שלהם או שלה. באורח דומה, פדופילים רואים בילד פרטנר מיני הולם, בעל יכולת שפוט והסכמה ולעתים כיוזם וכמפתה, כאשם. לעתים קרובות בהמשך לבלבול ביחס לעמדתם ביחס לפתוי אותו עברו בילדותם. תתכן עמדה כפולה ביחס לגדילה ולמידה. ביחס לשנוי והתפתחות בכלל. עשוייה להופיע בין היתר כעמדה אידיאולוגית של קריאת תיגר על היבטים שונים של הסדר החברתי (Etchegoyen 1991; Stein 2003)
תתכן עמדה כפולה ביחס לערך האני וערך האחר. כל צד מוערך כאידיאלי, כל יכול וכל יודע ובה בעת כחסר ערך ונטול כל יכולת (Joseph 1971; Stoller 1975; Chasseguet-Smirgel 1981; Etchegoyen 1991; Renik 1992; Bach 1994 ; Baker 1994; Ogden 1996; Stein 2003) . ביחס לכוונה של האני ושל האחר. כך למשל, פרברטים מיניים מתוארים כבעלי נטיה לפרש את האחר ואת עצמם כשקרנים, תככנים וכוחנים ובה בעת כישרים, תמימים ונטולי פניות (Etchegoyen 1991; Bach 1994; Stein 2003), נותרים תוהים כיצד יש להבין ולפרש את הכוונה של עצמם ושל האחר. האני והאחר מופיעים כמושאים לשנאה, פחד, Envy (Etchegoyen 1991; Baker 1994), וכמושאים לפנטזיות של רצח, נצחון ונקמה (Joseph 1971; Stoller 1975; Mcdougal 1985; Etchegoyen 1991; McDougall 1995; Stein 2003). בה בעת, האני והאחר מופיעים כאידיאלים וכמושאים לחוויות של התמזגות ועונג עילאי (Socarides 1960; Khan 1965; Kohut 1972; Stolorow 1975; Renik 1992). לא פלא שהעמדה הכפולה ביחס לאחר ולאני כרוכות במשאלות תלות קיצוניות ובה בעת בתוקפנות, רצחנות ובהעדר יכולת לתת אמון, לא באחר ולא בעצמם.
תתכן התרחבות של ההשענות על עמדה כפולה גם אל הרגשות שאינם נסבלים. הכרה | אי הכרה בו זמניים בשנאה, כאב, כעס, קנאה, תשוקה וכן הלאה. כרוכה לעתים קרובות בבטוי סוער של הרגש (Joseph 1971; Mcdougal 1985; McDougall 1995; Stein 2003; Baker 1994; ). לעתים מגיעה עד הכחשה מוחלטת של כל צורך באחר (Dimen 2001; Mcdougal 1985). עד תחושת נתוק ריקנות ושעמום כבטוי להכחשה כוללת של כל תחושה וכל משמעות (Joseph 1971; Etchegoyen 1991Stoller 1975Ogden 1996)
כך למשל מתאר מטופל פנטזיות המתמידות עשרות שנים, לעזוב את אשתו שאינה מתאימה לו ולחיות לבדו לפי דרכו. הוא תמה על חוסר יכולתו לעזוב וממשיך ומתאר כיצד הוא משתף אותה ברצונו לעזוב, מתאר כיצד הוא מרעיף עליה ביטויי אהבה. חוזר לכמה הוא רוצה להפרד. ללא סוף. ללא מסקנה.
לקיום עמדה כפולה בהקשרים נרחבים יש לטעמי השפעות מרחיקות לכת. השפעות שידונו בהמשך.
