במאמר של אוגדן The Perverse Subject of Analysis
(Ogden, T.H. (1996). The Perverse Subject of Analysis. J. Amer. Psychoanal. Assn., 44:1121-1146
במאמר זה אוגדן מציג תזה לגבי השלישי האנליטי הפרברטי, כפי שהוא משתקף בהבנייה של העברה והעברה נגדית שלו ושל מטופלת.
שליש אנליטי פרברטי הכולל אלמנטים של פתוי, ריגוש, מציצנות, אקסהיבציוניזם, חשיפה, ביוש, שקר, הטעיה, מניפולציה, מיוחדות, בלבול, חוסר רצף, פגיעה בהסמלה תוך השענות על האקט ועוד.
בעקרו של דבר אוגדן טוען שהרגוש המושג בדרכים אילו משמש כהגנה. הריגוש מאפשר מעקף של חווית מות פנימי ושל חווית מות וריקנות של הזוג ההורי.
דומה שאוגדן אינו מתיחס לפרברסיה כפרברסיה מינית כלשעצמה, גם אם יש מקום נרחב לרגוש המיני (שגם הוא ספק אם הוא הכרחי במפורש)
רגוש זה מתקיים לצד רגוש שאינו מיני (למשל הרגוש והגאווה שלו שהוא מטפל בה, "עשיית הרושם" בטפול)
לטעמו, בנגוד, לאחרים לפחות פרברסיה מסוג זה נגישה לטפול אנליטי.
מאמר זה מדגים רבות מהנקודות הנוגעות להמשגה של פרברסיה, אולם אוגדן אינו עושה את הצעד המושגי המלא ומשום כך המאמר לוקה.
1. בנושא העמדה הכפולה
בהעדר הכרה בעמדה כפולה כמרכיב בסיסי בעמדה הפרברטית הוא נע לאורך המאמר בין מקומות בהם הוא מדגים קיום של עמדה כפולה (למשל הבלבול הקיים בשאלה "מי הרוצה – המטופלת או האחר?", בדבור על הפנטזיה כל הקשר (משגל) ההורי כמרגש וכמת בעת ובעונה אחת, בהתייחסות לפנטזיות הכל יכולות של המטופלת לצד תחושת יאוש וחוסר אונים, וכן הלאה.
במקומות אחרים הוא העמדה האחרת נשמטת ומשתמעת התייחסות לעמדה יחידה (כולל שאלת המות הפנימי המתעוררת בו – גם אם הוא מתייחס לשטיחות של הטפול בתחילתו )
2. בשאלת הבלתי נסבל
אוגדן מציע את המות הפנימי והריקנות כאובייקט הבלתי נסבל.
קל להראות, שזה הקשר אפשרי, אך לא הכרחי. אם כי דומה שתמיד ניתן לחבר מוות להרגשה קשה ובלתי נסבלת.
