היה או לא היה ?
מה היה ? מה בדיוק היה ?
שאלה זו מועדת לתפוס מקום חשוב במפגש עם הפרברטי המיני. ביחס להסטוריה. להווה. בהעברה. בהעברה הנגדית. סיבות לכך ידונו בהמשך.
יש מחלוקת בספרות מה מקום החוויה הסטורית.
סטולר. סמכות בפני עצמה בכתיבה על פרברסיה מינית. סובר שהמיניות הפרברטית קשורה תמיד בחוויה הסטורית ילדית ממשית (Stoller 1975). כך למשל הוא מביא דוגמא בה הוא קושר בין טרנסווסטיזם בגבר בוגר לבין העובדה שבילדותו, בגיל בו כבר גובשה זהותו המיגדרית כגבר, הולבש וזכה להופעה וליחס כילדה, ע"י אשה שטפלה במקום אימו שחלתה. במקרה היה יש תעוד מצולם ברור מגיל ממנו בדרך כלל אין זכרונות ברורים. הטרנסווסטיזם מבטא לדעתו את הזהות המיגדרית הגברית שנשמרת למרות ההופעה החיצונית בבגדי אשה.
דומה שהדעה המקובלת היא שהחוויה הבלתי נסבלת העומדת בשורשי הפרברסיה המינית, מורכבת מיצוג דחוס בפרופורציות משתנות, של כמה מרכיבים. הההסטוריה הטראומטית הממשית. הפנטזיות הארכאיות הילדיות שלוו אותה והעניקו לה פרשנות. ונסוינות העבוד והתקון שלהם. (Khan 1965; Mcdougal 1985).
יתרה מזו. מרכיבים אילו אינם חייבים וככל הנראה אינם קורים בו זמנית. כך למשל החוויה הטראומטית לכאורה של מפגש של הילד עם מראה אברי המין הנשיים, הופך מאיים ועלול להיות בלתי נסבל, רק עם הופעת הארגון האדיפלי. שכן רק במסגרתו, ניתנת, מקבלת משמעות, הפרשנות של איום הסירוס. בדיעבד.
בדומה. במידה בה הפנטזיות והפרקטיקות המיניות הפרברטיות מהוות ממוש של עבוד ותקון. הן עשויות להיות ארכאיות. הן מתגבשות סופית פעמים רבות בגיל ההתבגרות. לעתים בגילאים מאוחרים יותר. כך למשל מאסוד חאן מתאר מטופל שגבש את הפרברסיה המינית בעקבות טפול בגילאי העשרים. לעתים אנשים "מגלים" את המיניות שלהם, שעשויה לקבל נוסחים פרברטים, בגילאים מאוחרים יותר.
קרנברג מציע שככל שרמת ארגון האישיות נמוכה יותר, הבלתי נסבל הוא פחות הסטורי ממשי ונוטה יותר לייצג דחיסה של ארועים ופנטזיות שונות (Kernberg 1992). סבה אפשרית לתצפית זו, היא שככל שהטראומה קורית בגיל מאוחר יותר, או בהקשר התפתחותי מאורגן יותר, ההקשר הפנימי קרוב יותר להקשר הבוגר ולכן ולכן מועד להיות דומה יותר בהערכת החשיבות ובפרשנות להקשר המקובל.
היבט אחרון בבהתיחסות להמשגות השונות, המבלבלות, של התפתחות הפרברסיה המינית היא העובדה שהמשגות שונות נוטות להדגיש רבדים שונים של החוויה. רבדים המהווים למעשה חלק ממכלול אחד. כך לדוגמא ניתן להתייחס לחרדת הסירוס באמצעות המימד הקונקרטי, כחרדה לאבד את הפניס הממשי, המימד הסמלי כחרדה לאבד את הפאלוס, כקונפליקט עם החוץ, כחרדה מהאב או האחר המסרס, כקונפליקט הפנימי, בין הרצון להיענות לאב או לאחר לבין החרדה וההתנגדות לסירוס, וכן הלאה.
בתהליך מקביל אולי למבנה הפרברטי, ההמשגות השונות, נותרות עם עם אינטגרציה פגועה של הרבדים השונים.
בפוסט הבא : על המבנה הפרברטי
מומלץ לקרוא את המאמרים של פרויד. אילו שני מאמרים דומים. השני מנסה לנסח את הדברים באופן כללי יותר. לא הושלם על ידי פרויד.
Freud, Z. (1927). “Fetishism.” SE 21: 152-157.
Freud, Z. (1938). “Splitting of the ego in the process of defence.” SE 23: 275-278.
תרגום ב: זיגמונד פרויד – מיניות ואהבה – עורך ראשי ע. ברמן , סדרת פסיכואנליזה, הוצאת עם עובד -2002.
