בפוסט קודם הובאה עדות של אדם שחווה בגיל ההתבגרות פסיכוזה ממושכת שחלפה, ככל הנראה ללא קשר לטיפול התרופתי שקיבל, ושלא חזרה שוב בהמשך חייו. בדבריו, שואל מביא העדות, מדוע לא היתה התייחסות לתוכן דבריו, מעבר לשאלת אמיתותם. מדוע למשל, כאשר אמר שאביו תקף אותו מינית, מה שלדבריו אכן לא קרה,
אני מביא את עדותו של אדם שעבר פסיכוזה בגיל ההתבגרות. טופל בתרופות בהתאם ואף אושפז. הפסיכוזה נעלמה לאחר כשנה, ומאז, במשך קרוב לעשרים שנה, הפסיכוזה לא חזרה והוא מנהל חיים שגורים. ברצוני לציין שהשינויים שהוא מציע בגישה הטיפולית בסוף הטקסט, אינם רחוקים מהשקפות חלופיות על טפול בפסיכוזה 1–4. בשיחה עימי
במחקר שפורסם ב Nature Neuroscience הודגמה השתלת זכרון כוזב בעכברים. המחקר התבסס על היכולת לזהות פעילות תאי עצב באזור ההיפוקמפוס במוח, הקשורים לזיהוי המיקום בו העכבר נמצא. נמצא שגירוי מרכז תגמול במוח העכבר 2 אלפיות שינה לאחר פעילות תאים הקשורים למיקום מסויים גורמת לפניה רבה יותר של העכבר למיקום זה
אגרוואל, נלסון וחב' Arch Gen Psychiatry. Published online March 5, 2012 המערכת האנדו-קנבינואידית נחשבת כמעורבת בוסות עקה ומצב רוח במכרסמים. המידע באדם מוגבל. במחקר שבוצע ב 1041 נשים צעירות בארה"ב ושוחזר ב1428 נשים אוסטרליות התלויות בהרואין וב 506 שכנות כביקורת, נמצא שהעללות בילדות היתה כרוכה בעליה באנהדוניה לאורך החיים. נמצא
