Archivos del Autor: admin

פרוייקט פסיכוזה. על ההתייחסות לתכנים הפסיכוטיים.

בפוסט קודם הובאה עדות של אדם שחווה בגיל ההתבגרות פסיכוזה ממושכת שחלפה, ככל הנראה ללא קשר לטיפול התרופתי שקיבל, ושלא חזרה שוב בהמשך חייו. בדבריו, שואל מביא העדות, מדוע לא היתה התייחסות לתוכן דבריו, מעבר לשאלת אמיתותם. מדוע למשל, כאשר אמר שאביו תקף אותו מינית, מה שלדבריו אכן לא קרה, היתה התייחסות רק לעובדה שהיתה לו מחשבת שווא. מדוע לא היתה התייחסות לתחושתו שהאב פוגע בו, גם אם ניתן לה ביטוי פסיכוטי ? בניסוח אחר, האם יש משמעות וערך לתכנים הפסיכוטיים ?   דוגמא לגישה חלופית לתכנים הפסיכוטיים מובאת במאמרם הנוגע ללב של קנפו וזלצר 1 במאמר, מתואר טיפול באשה פסיכוטית שתיארה דלוזיה והזיות ראיה של טיפול והגנה על 16 ילדים יתומים, כולם מתחת לגיל 8, המתגוררים כולם בחדרה, תוך בעתה מתמשכת, שהאחרים שאינם רואים אותם, יפגעו בהם או יהרגו אותם בשגגה. הטיפול, שנמשך מספר שנים, נשען על הידברות עימה תוך קבלה של חשיבתה ותפיסתה ללא כל ניסיון להתעמת עימן. המטפל התייחס לילדים כקיימים וכלא נראים על ידו. בהתאם, נעזר במטופלת כדי ללמוד עליהם וכדי ללמוד ממנה כיצד עליו לנוע בחדר על מנת להמנע מלגרום להם נזק. חצי שנה לאחר תחילת הטיפול, החלה המטופלת לתאר מוות של הילדים אחד אחד. בכל פעם היא הגיבה באבל בעצמה הולכת וגדלה. כל פעם היא נחלצה ממנו עקב הצורך לטפל בילדים האחרים. עם גסיסת הילדה האחרונה שנותרה בחיים, תוך מחשבה שבמות הילדה לא יהיה יותר טעם לחייה, הגיעה אבלה לשיאו. היא סירבה לאכול ולאחר התלבטות הוחלט על הזנה בעזרת זונדה. המטפל, שחש תחילה אשמה, על פניה לדרך סמכותנית וכופה, שם לב שההתנגדות לזונדה מופיעה רק מול האחיות במחלקה. הוא ציין זאת לפני המטופלת תוך העלאת האפשרות שיש בה חלק שרוצה לחיות. בתגובה, המטופלת חזרה לאכול ופנתה לעיבוד מרגש של האובדן הצפוי. בתוך כך עלה, לראשונה בטיפול, סיפור עברה קודם לפסיכוזה. אב שנחווה כמתעלל, אם שנחוותה כמגוננת עד מותה בהיותה בת 8, בת זוג החדשה של האב שנחוותה כמתעללת וטיפולה בהמשך חייה בחיות שעברו התעללות והעברתן לאימוץ כפתרון. בחצי השנה האחרונה לטיפול, נעשה עיבוד של עברה והמקום שהילדים, בחייהם ובמותם, מילאו בחייה. עיבוד שלא העלה ספק ביחס למציאותיותם של הילדים.   בדוגמא זו, התכנים הפסיכוטיים מופיעים כנושאי משמעות. הטיפול וההגנה על ילדים יתומים, שאיבדו אם עד גיל 8, הזקוקים לטיפול ולהגנה, שאיש אינו רואה, ואשר עברו התעללות, מייצג נסיון לנסח, להתמודד ולתקן את חווית עברה כמי שאיבדה אם בגיל 8, חוותה את אביה כמתעלל, וחוותה את עצמה כמי שאיש אינו דואג לה ואינו רואה אותה.   יתרה מזו, דומה שהנכונות לקבל ולהתייחס לתכנים הפסיכוטים, הביאו ליכולת לוותר עליהם. תחילה, הם היוו ביטוי לנכונות של המטפל ל"ראות" את המטופלת, ולא לבטל את דבריה כחסרי משמעות. נכונות שאיפשרה יצירת קשר ובסיס להידברות עם המטופלת. אילו, איפשרו לה בהמשך, לוותר בהדרגה על הייצוגים הפסיכוטים (דרך מות הילדים), תוך שהיא חווה יותר ויותר את אבלה על חייה וכאביה (דרך האבל על הילדים), ובחלק האחרון של הטיפול לעבור לדיבור לא פסיכוטי, על קשייה וכאביה בילדותה ולאורך חייה.   לסיכום, המחברים מצטרפים למחברים אחרים ודגישים את החשיבות שהם רואים בהתייחסות לתכנים הפסיכוטים לעיבוד ולהבנה שלהם כחלק מרצף חייו של המטופל. לדעתם, המבט הפסיכיאטרי המגביל את עצמו לאיפיון של התכנים הפסיכוטים כמחשבות השווא וכתסמין הדורש סילוק, שגוי, ועלול להיות מזיק.   לדעתי, שאלה רבת חשיבות.   Knafo D, Selzer M. “Don’t step on Tony!” The importance of symptoms when working with psychosis. Psychoanal Psychol. 2015;32(1):159-172. doi:10.1037/a0038488.    
עוד »

פרוייקט פסיכוזה. עדות.

אני מביא את עדותו של אדם שעבר פסיכוזה בגיל ההתבגרות. טופל בתרופות בהתאם ואף אושפז. הפסיכוזה נעלמה לאחר כשנה, ומאז, במשך קרוב לעשרים שנה, הפסיכוזה לא חזרה והוא מנהל חיים שגורים. ברצוני לציין שהשינויים שהוא מציע בגישה הטיפולית בסוף הטקסט, אינם רחוקים מהשקפות חלופיות על טפול בפסיכוזה 1–4. בשיחה עימי ביקש במפורש, לא לציין את שמות המטפלים, שכן טענתו כנגד הגישה ולא כנגד מטפלים בודדים. העדות מובאת כלשונה, כפי שנמסרה לי, בשינויי עריכה קלים, כחומר למחשבה (ההדגשות בטקסט הם שלי – ע.א.).בפוסט נוסף, אדון בה.
עוד »

פסיכוזה וגנטיקה

פרסום בקרוב !
עוד »

מחקר : השתלת זכרון "כוזב" תוך שינה בעכברים.

במחקר שפורסם ב Nature Neuroscience הודגמה השתלת זכרון כוזב בעכברים. המחקר התבסס על היכולת לזהות פעילות תאי עצב באזור ההיפוקמפוס במוח, הקשורים לזיהוי המיקום בו העכבר נמצא. נמצא שגירוי מרכז תגמול במוח העכבר 2 אלפיות שינה לאחר פעילות תאים הקשורים למיקום מסויים גורמת לפניה רבה יותר של העכבר למיקום זה (פי 4 עד 5) במטרה לזכות בתגמול זה. כאשר חזרו, בעכברים אחרים, על התהליך בזמן שינה (בזמן שינה תאי זיהוי המיקום פעילים כחלק מתהליך ארגון הזכרון בשינה) – כלומר, גירו את אזור התיגמול במח כאשר זוהתה פעילות תאים הקשורים למיקום המסויים – נמצא שלאחר ההתעוררות היתה אותה העדפה לשהיה באזור ה"מתגמל". כלומר, המיקום "ניזכר" כמתגמל והעכבר פעל בהתאם בעירות, למרות שה"תגמול" אירע רק בשנתו.
עוד »

פסיכיאטר מומחה

שלום, שמי ד"ר עמי אבני אני עוסק בפסיכיאטריה מאז שנת 1987, מומחה בפסיכיאטריה משנת 1992, בעל ניסיון עשיר בטיפול פסיכיאטרי ופסיכותרפי במסגרת ציבורית ופרטית. ניסיוני כולל עבודה בבית חולים פסיכיאטרי, גם כרופא מומחה, יועץ פסיכיאטרי בבית חולים כללי, הכשרה ועבודה במכון לפסיכותרפיה, עבודה כיועץ ביחידה לטיפול דיאדי, כפסיכיאטר בצבא, כאחראי על הדרכה והוראה והדרכת פסיכיאטריה ופסיכותרפיה במסגרות שונות. חבר בחברה הפסיכואנליטית בארץ ובעולם. להבנתי, סימנים נפשיים הם במקרים רבים תוצאה של דפוסי חשיבה וגישה לחיים הרסניים, או כאלו שהובילו למבוי סתום. דפוסים, שהם בדרך כלל לא מודעים, ולכן אינם נגישים להתמודדות ולפתרון. אני מאמין שחשיפה של דפוסים אלה מאפשרת בדרך כלל לאנשים למצוא דרכים טובות יותר לבטא את עצמם ולנהל את חייהם טוב יותר בכל המישורים. הצלחה מביאה במקרים רבים לשינוי בחיים.
עוד »

ניבוי אלצהיימר 5-10 שנים לפני התפתחות אלצהיימר לפי מרקרים ב CSF

בוכהייב, מינטון, צטרברג וחב' Arch Gen Psychiatry. 2012;69(1):98-106 במחקר שנערך במרפאת זכרון, נבדקו 137 חולים עם פגיעה קוגניטיבית מיזערית) MCI). לאחר 10 שנים 72 (53%) פתחו אלצהיימר, ו 21 (16%) פתחו סוגי דמנציה אחרים. נמצא שאלה שלקו לאחר 10 שנים באלצהיימר, הראו בעת קבלתם עם MCI, רמות CSF נמוכות של Aβ42 ורמות T- טאו ו P – טאו מוגברות. רמות נמוכות של Aβ42 לא נבאו מעבר מהיר (תוך 5 שנים) או איטי (תוך 10 שנים) לאלצהיימר רמות טאו גבוהות משני הסוגים נבאו מעבר מהיר יותר לאלצהיימר נמצא שיחס Aβ42\ P טאו ניבא התפתחות אלצהיימר תוך 10 שנים ברגשיות של 88% וספציפיות של 90% אם זה המצב, הרי יתכן ויש בידינו כלי המאפשר נבוי מוקדם של התפתחות אלצהיימר, לפחות מרגע שיש פגיעה קוגניטיבית מיזערית
עוד »

גירוי מוחי עמוק עמיד חד ודו קוטבי

(DBS- deep brain stimulation ) – subcallosal cingulate DBS – בדיכאון עמיד חד ודו קטבי (הולצנהיימר וחב) Arch Gen Psychiatry. Published online January 2, 2012. שכיחות דיכאון עמיד כ 1% מהאוכלוסיה. גירוי מוחי עמוק במקומים שונים עושה רושם ראשוני מבטיח עם יעילות של כ 55% לאחר שנה. במחקר הנוכחי חפש להרחיב את הידע לגבי יעילות והבטיחות בדיכאון חד ודו קטבי. נבדקו אנשים בגילאי 18-70, עם דיכאון בינוני עד חמור וכשלון עם לפחות 4 תרופות. 10 MDD, 7 BP אלקטרודות הושתלו דו צדדית, לאחר חודש גירוי דמה, היה גירוי קבוע. כוונה להפסיק בחלק אחרי כחצי שנה הופסקה עקב שיקולים אתים. אחרי 24 שבועות 18% רמיסיה 41% תגובה אחרי שנה 53% רמיסיה 53% תגובה אחרי שנתיים 58% רמיסיה 92% תגובה אף אחד מאלה שהשיגו רמיסיה לא חזר. לא היה הבדל בין חד ודו קטביים. לא נמצאו גלים מנים או היפומנים. תופעות לואי משמעותיות היו בודדות וכללו זיהום, חרדה, החמרה בדיכאון, וחשיבה ונסיון אובדנים. ככלל כותבי המאמר מתרשמים שמדובר בכוון מבטיח, במיוחד עבור דו קוטביים.
עוד »

מניעה של PTSD בעזרת התערבות מוקדמת

שלו וחבריו Arch Gen Psychiatry. 2012;69(2):166-176 במחקר שנערך בהדסה, מויינו ניצולים של ארועים טראומטיים באמצעות ראיון טלפוני מובנה בממוצע 9.6 ימים לאחר הארוע, ובעלי תגובה חריפה לטראומה הופנו להערכת קלינית, ואילו בעלי סימפטומים של PTSD הוזמנו להמשך טיפול. חלקם מיידי ב12 שבועות של חשיפה ממושכת, בטיפול קוגניטיבי, או בטיפול סמוי בציפרלקס 10 מ"ג / פלצבו. חלקם טופלו בחשיפה ממושכת מאוחר יותר (בממוצע לאחר 142 יום) נמצא כי טיפול בחשיפה ממושכת מיידי או מושהה וטיפול קוגניטיבי (שניתן רק מיידית) הורידו את שעור הסובלים מ PTSD לאחר 5 ותשעה חודשים מכ – לכ 20% (לא נמצא הבדל בין השטות) בהשוואה לכ 58% באנשים שטופלו בציפלרקס או בפלצבו.
עוד »

ההסטוריות של הטראומה

היה או לא היה ? מה היה ? מה בדיוק היה ? שאלה זו מועדת לתפוס מקום חשוב במפגש עם הפרברטי המיני. ביחס להסטוריה. להווה. בהעברה. בהעברה הנגדית. סיבות לכך ידונו בהמשך. יש מחלוקת בספרות מה מקום החוויה הסטורית. סטולר. סמכות בפני עצמה בכתיבה על פרברסיה מינית. סובר שהמיניות הפרברטית קשורה תמיד בחוויה הסטורית ילדית ממשית (Stoller 1975). כך למשל הוא מביא דוגמא בה הוא קושר בין טרנסווסטיזם בגבר בוגר לבין העובדה שבילדותו, בגיל בו כבר גובשה זהותו המיגדרית כגבר, הולבש וזכה להופעה וליחס כילדה, ע"י אשה שטפלה במקום אימו שחלתה. במקרה היה יש תעוד מצולם ברור מגיל ממנו בדרך כלל אין זכרונות ברורים. הטרנסווסטיזם מבטא לדעתו את הזהות המיגדרית הגברית שנשמרת למרות ההופעה החיצונית בבגדי אשה. דומה שהדעה המקובלת היא שהחוויה הבלתי נסבלת העומדת בשורשי הפרברסיה המינית, מורכבת מיצוג דחוס בפרופורציות משתנות, של כמה מרכיבים. הההסטוריה הטראומטית הממשית. הפנטזיות הארכאיות הילדיות שלוו אותה והעניקו לה פרשנות. ונסוינות העבוד והתקון שלהם. (Khan 1965; Mcdougal 1985). יתרה מזו. מרכיבים אילו אינם חייבים וככל הנראה אינם קורים בו זמנית. כך למשל החוויה הטראומטית לכאורה של מפגש של הילד עם מראה אברי המין הנשיים, הופך מאיים ועלול להיות בלתי נסבל, רק עם הופעת הארגון האדיפלי. שכן רק במסגרתו, ניתנת, מקבלת משמעות, הפרשנות של איום הסירוס. בדיעבד. בדומה. במידה בה הפנטזיות והפרקטיקות המיניות הפרברטיות מהוות ממוש של עבוד ותקון. הן עשויות להיות ארכאיות. הן מתגבשות סופית פעמים רבות בגיל ההתבגרות. לעתים בגילאים מאוחרים יותר. כך למשל מאסוד חאן מתאר מטופל שגבש את הפרברסיה המינית בעקבות טפול בגילאי העשרים. לעתים אנשים "מגלים" את המיניות שלהם, שעשויה לקבל נוסחים פרברטים, בגילאים מאוחרים יותר. קרנברג מציע שככל שרמת ארגון האישיות נמוכה יותר, הבלתי נסבל הוא פחות הסטורי ממשי ונוטה יותר לייצג דחיסה של ארועים ופנטזיות שונות (Kernberg 1992). סבה אפשרית לתצפית זו, היא שככל שהטראומה קורית בגיל מאוחר יותר, או בהקשר התפתחותי מאורגן יותר, ההקשר הפנימי קרוב יותר להקשר הבוגר ולכן ולכן מועד להיות דומה יותר בהערכת החשיבות ובפרשנות להקשר המקובל. היבט אחרון בבהתיחסות להמשגות השונות, המבלבלות, של התפתחות הפרברסיה המינית היא העובדה שהמשגות שונות נוטות להדגיש רבדים שונים של החוויה. רבדים המהווים למעשה חלק ממכלול אחד. כך לדוגמא ניתן להתייחס לחרדת הסירוס באמצעות המימד הקונקרטי, כחרדה לאבד את הפניס הממשי, המימד הסמלי כחרדה לאבד את הפאלוס, כקונפליקט עם החוץ, כחרדה מהאב או האחר המסרס, כקונפליקט הפנימי, בין הרצון להיענות לאב או לאחר לבין החרדה וההתנגדות לסירוס, וכן הלאה. בתהליך מקביל אולי למבנה הפרברטי, ההמשגות השונות, נותרות עם עם אינטגרציה פגועה של הרבדים השונים. בפוסט הבא : על המבנה הפרברטי מומלץ לקרוא את המאמרים של פרויד. אילו שני מאמרים דומים. השני מנסה לנסח את הדברים באופן כללי יותר. לא הושלם על ידי פרויד. Freud, Z. (1927). “Fetishism.” SE 21: 152-157. Freud, Z. (1938). “Splitting of the ego in the process of defence.” SE 23: 275-278. תרגום ב: זיגמונד פרויד – מיניות ואהבה – עורך ראשי ע. ברמן , סדרת פסיכואנליזה, הוצאת עם עובד -2002.
עוד »

בעיות בהגדרה של פרברסיה מינית – הערות

עוד »