פרוייקט פסיכוזה. הקשר בין פגעי וטראומות ילדות לבין סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות דומות.

בשנים האחרונות, מצטבר מידע רב המעיד על קשר בין טראומות ופגעי ילדות שונים (פגיעה פיזית, פגיעה מינית, התעללות רגשית, הזנחה רגשית, הזנחה גופנית, מות הורה וחשיפה לבריונות) לבין הופעה של סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות דומות בגיל מאוחר יותר.

בגלל החשש לעיוות זכרון, חלק מהמחקרים אינם נשענים רק עליו.

עקרי המימצאים :

פגעי וטראומות ילדות מופיעים בשכיחות גבוהה פי 2.7 לערך בקרב אילו הסובלים מהפרעות פסיכוטיות שונות (סכיזופרניה, הפרעה סכיזואפקטיבית ופסיכוזות לא אורגניות), בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

פגעי ילדות שונים מעלים את הסכון ללקות בסכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית דומה בערך פי שלוש.

נמצא קשר בין מספר האירועים הטראומטים, או במספר סוגיהם, לבין הסכון ללקות בסכיזופרניה או בהפרעה פסיכוטית דומה (בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, שני ארועים טראומטים מעלים את הסכון פי 4 לערך, ואילו חמישה אירועים טראומטים מעלים את הסכון פי 20 ואולי הרבה יותר).

העליה בסיכון אינה קשורה לעליה בסכון כתוצאה משמוש בקנביס ותוצריו. שמוש שעלול להיות מוגבר בעקבות פגעי ילדות.

למרות הסתיגויות שהועלו בעבר, הקשורות לקושי לתקף קשר סיבתי במחקרים שאינם פרוספקטיבים, ככל שמופיעות עבודות נוספות, הרושם המצטבר הוא שאכן מדובר בקשר סיבתי. במטא אנליזה שפורסמה ב 2012, הוצע שהתרומה של פגעי וטראומות ילדות לאוכלוסיית הפסיכוטים היא כשליש.

בנוסף, יש דיון בספרות על הקשר בין טראומות ופגעי ילדות לבין ההסתמנות הקלינית.

האם יש קשר בין סוג הפגיעה לבין התסמינים הפסיכוטים (למשל נטיה להזיות שמיעה בעקבות תקיפה מינית, או נטיה לפרנויה בעקבות אובדן).

האם פסיכוזה בעקבות טראומה נוטה להיות מלווה בתסמינים אחרים הנגרמים בעקבות טראומה כגון שכיחות יתר של תסמינים דיסוציאטיבים, תסמינים פוסט טראומטים ונטיה מוגברת לאובדנות.

כמו כן, יש עדויות שיש קשר בין התכנים הפסיכוטים (בהזיות ובמחשבות השווא) לבין הטראומה. בעבודה אחת נמצא שבקרב פסיכוטים שעברו טראומה, 45% מההזיות קשורות לטראומה שעברו.

בנוסף, סכון מוגבר לתחלואה נפשית בעקבות פגיעה בילדות אינה ספציפית לסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות דומות.

יתכן והסכון הגבוה ביותר הוא להופעת הפרעה פוסט טראומטית והפרעות דיסוציאטיביות.

במידה פחותה יש סכון מוגבר לסכיזופרניה ופסיכוזות דומות, לפסיכוזות אפקטיביות (דכאון והפרעה ביפולרית), דכאון והפרעת אישיות גבולית. , פסיכוזות אחרות, דכאון והפרעת אישיות.

במפתיע, נמצא שהסכון לפתח הפרעות חרדה בעקבות פגעי ילדות, הוא נמוך יותר מהסכון לפתח סכיזופרניה או הפרעות פסיכוטיות דומות (למעט כאשר מדובר בפגיעה מינית)

משמעות

לשאלת הקשר בין טראומות הילדות לבין סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות דומות, ובמיוחד לשאלה לגבי תפקידן בגרימה יש חשיבות מיוחדת.

מושגית, קביעה זו קורית תיגר על ראיית סכיזופרניה וההפרעות הפסיכוטיות כהפרעות ביולוגיות, מולדות שלא ניתן למנוע את הופעתן או את ההדרדרות הבלתי נמנעת בעקבות הופעתן. במקום זה, יש הצעה על קשר מורכב המתקיים בין ההשפעות המולדות לבין השפעות הסביבה לאורך החיים כגורם להופעת פסיכוזה. כך למשל, יש עדויות שטיב הטפול האימהי וקיום או אי קיום טראומות ילדות יכול למנוע הופעת פסיכוזה גם כאשר יש גורם סכון גנטי ברור.

בהקשר האבחנתי, קשר זה מציע שיש צורך להתייחס לאפשרות של קיום טראומת ילדות (או טראומות אחרות) באנשים במשבר פסיכוטי, במקום הנטיה הרווחת להתעלם מאפשרות זו וממשמעותה.

בנוסף, קשר זה מציע שיש להתייחס לאפשרות שהתכנים הפסיכוטים הם בעלי משמעות (גם אם לעתים המשמעות מופיעה בצורה מקודדת)

בהקשר הטיפולי, קשר זה, מצטרף לשיקולים נוספים המציעים שיתכן והטפול המרכזי הנדרש הן למניעת פסיכוזות, והן לטפול לאחר פריצת הפסיכוזה, הוא בעקרו פסיכותרפי ולא תרופתי. שכן, זה הטיפול המרכזי כיום בטפול בהפרעות פוסט טראומטיות.

בהקשר המניעתי, קשר זה מציע שוב, שמניעה של התעללות הזנחה ופגיעה בילדות עשויה להיות בעלת ערך רב למניעה של הופעת הפרעות פסיכוטיות ושל הופעת הפרעות נפשיות מג'וריות אחרות. מניעה כזו צריכה לכלול מניעה של בריונות בין בני אותו גיל, שהנטיה הרווחת היא להתייחס אליה בסלחנות.

לעיון נוסף

Varese, F., Smeets, F., Drukker, M., Lieverse, R., Lataster, T., Viechtbauer, W., … Bentall, R. P. (2012a). Childhood adversities increase the risk of psychosis: a meta-analysis of patient-control, prospective- and cross-sectional cohort studies. Schizophrenia Bulletin, 38(4), 661–71. doi:10.1093/schbul/sbs050

וכן

Dvir, Y., Denietolis, B., & Frazier, J. A. (2013). Childhood trauma and psychosis. Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America, 22(4), 629–41. doi:10.1016/j.chc.2013.04.006

Kelleher, I., Harley, M., Lynch, F., Arseneault, L., Fitzpatrick, C., & Cannon, M. (2008). Associations between childhood trauma, bullying and psychotic symptoms among a school-based adolescent sample. The British Journal of Psychiatry : The Journal of Mental Science, 193(5), 378–82. doi:10.1192/bjp.bp.108.049536

Matheson, S. L., Shepherd, A. M., Pinchbeck, R. M., Laurens, K. R., & Carr, V. J. (2013). Childhood adversity in schizophrenia: a systematic meta-analysis. Psychological Medicine, 43(02), 225–238. Retrieved from http://journals.cambridge.org/abstract_S0033291712000785

Morgan, C., & Fisher, H. (2007). Environment and schizophrenia: environmental factors in schizophrenia: childhood trauma–a critical review. Schizophrenia Bulletin, 33(1), 3–10. doi:10.1093/schbul/sbl053

Myin-Germeys, I., & van Os, J. (2007). Stress-reactivity in psychosis: evidence for an affective pathway to psychosis. Clinical Psychology Review, 27(4), 409–24. doi:10.1016/j.cpr.2006.09.005

Ramsay, C. E., Flanagan, P., Gantt, S., Broussard, B., & Compton, M. T. (2011). Clinical correlates of maltreatment and traumatic experiences in childhood and adolescence among predominantly African American, socially disadvantaged, hospitalized, first-episode psychosis patients. Psychiatry Research, 188(3), 343–9. doi:10.1016/j.psychres.2011.05.019

Ruby, E., Polito, S., McMahon, K., Gorovitz, M., Corcoran, C., & Malaspina, D. (2014). Pathways Associating Childhood Trauma to the Neurobiology of Schizophrenia. Frontiers in Psychological and Behavioral Science, 3(1), 1–17. Retrieved from http://www.pubmedcentral.nih.gov/articlerender.fcgi?artid=4236311&tool=pmcentrez&rendertype=abstract

Shevlin, M., Houston, J. E., Dorahy, M. J., & Adamson, G. (2008). Cumulative traumas and psychosis: an analysis of the national comorbidity survey and the British Psychiatric Morbidity Survey. Schizophrenia Bulletin, 34(1), 193–9. doi:10.1093/schbul/sbm069

להגיב