חרדה

חרדה היא מונח כללי למספר הפרעות שגורמות עצבנות, פחד, חשש ודאגה. ההפרעות האלה משפיעות על ההתנהגות שלנו ויכולות להתבטא בצורת סימפטומים גופניים. חרדה קלה היא מטרידה ומדאיגה, ואילו חרדה קשה עלולה להיות ממש משתקת.

לעיתים קרובות אנשים מרגישים דאגה או חשש לפני אתגר כגון מבחן, הופעה, או ראיון. הרגשות האלה מוצדקים לגמרי ונחשבים נורמליים. החרדה הופכת לבעיה כאשר הסימפטומים מפריעים ליכולת של האדם לישון, או לתפקד.

חרדה כללית היא הפרעה כרונית, המתאפיינת בחרדה מופרזת ומתמשכת ובדאגות לגבי מצבים או חפצים שאינם ספציפיים. הסובלים מחרדה כללית מרגישים לעיתים קרובות חשש ודאגה בתחומים כמו בריאות, כסף, משפחה, עבודה ולימודים, אבל הם אינם מסוגלים להצביע על חשש ספציפי, ואינם מסוגלים לשלוט בדאגות שלהם. החששות הם בדרך כלל חסרי פרופורציה. הסובלים מחרדה מצפים לכישלון ולאסונות במידה כזאת, שהדבר מפריע להם בעבודה, בלימודים, באינטראקציה חברתית וביחסי זוגיות.

חרדה חברתית מתאפיינת בחשש מפני ביקורת של הזולת, או פחד מפני מבוכה פומבית. חרדה חברתית יכולה לכלול גם פחד במה, פחד מפני אינטימיות ופחד מפני השפלה. ההפרעה הזאת עלולה לגרום לאנשים להימנע ממצבים חברתיים וממגע עם בני אדם, עד כדי הפרעה למהלך החיים התקין. חרדה חברתית עלולה להביא להפרעות נלוות, כגון דיכאון או התמכרות. טיפול הולם עשוי להביא לשיפור תפקודי ניכר ולירידה משמעותית ברמות החרדה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי נחשב לטיפול יעיל במיוחד, ופעמים רבות מומלץ לשלבו בטיפול תרופתי על ידי פסיכיאטר.

פאניקה היא סוג של חרדה המתאפיין בהתקפים פתאומיים של אימה ופחד אינטנסיבי, שמובילים לרעידות, לבילבול, לבחילות ואפילו לקשיי נשימה. התקפי פאניקה נוטים לפרוץ בפתאומיות ולהגיע לשיא לאחר עשר דקות, אבל הם עלולים להימשך שעות ארוכות. התקפי פאניקה בדרך כלל פורצים לאחר חוויה מפחידה או מצב ממושך של דחק (סטרס), אך הם יכולים גם להיות ספונטניים. התקף פאניקה יכול לגרום לאדם להיות מודע באופן חריף לכל שינוי בפעילות התקינה של הגוף ולפרש שינוי כזה כמחלה המאיימת על חייו – היפוכונדריה חריפה. בנוסף, התקפי פאניקה מובילים את הסובל מהם לצפות להתקפים נוספים, דבר העלול לגרום שינויים קיצוניים בהתנהגות, בניסיון למנוע התקפים כאלה.

פוביה היא הפרעה מקבוצת הפרעות החרדה, המאופיינת בפחד מוגזם ובלתי רציונלי המביא למצוקה או פגיעה בתפקוד. כ-20% מהאנשים באוכלוסיה סובלים מפוביות שונות. ברוב המקרים הפוביה מלווה בניסיון להימנע מהגורם המאיים ובקיומם של סבל וחרדה במפגש עם מושא הפוביה.

פוביה ספציפית היא פחד מוגזם, מתמשך וקבוע מאובייקטים או סיטואציות המלווה בהימנעות ממושא הפחד או מצוקה בחשיפה אליו. ניתן לחלק את הפוביות הספיציפיות לארבע קבוצות מרכזיות:
1. בעלי חיים (כלבים, חרקים)
2. סביבה טבעית (גבהים, מים, סערות)
3. מצבים (טיסות, מקומות סגורים)
4. דם (פציעות, בדיקות דם, זריקות).

יש עוד עשרות סוגי פוביות ספציפיות נפוצים פחות, אבל גם כשמושא הפוביה נדיר והאדם מבין שפחדו אינו רציונלי, עדיין הפוביה יכולה לשבש את שגרת החיים באופן משמעותי.

הטיפול בפוביה נוטה להיות קצר, יעיל וממוקד. הטיפול המקובל היום הוא הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי. הטיפול כולל זיהוי דפוסי חשיבה המעורררים חרדה, רכישת מיומנויות הרגעה עצמית ושליטה בפחד וחשיפה הדרגתית למושא הפחד בהתאם ליכולתו של המטופל (למשל, עבור אדם הסובל מפוביה מכלבים התהליך יכלול התבוננות בכלב, ליטוף של כלב קטן עם המטפל ולבד, ליטוף כלב גדול וכן הלאה). הטיפול עשוי לכלול שימוש בסימולטור המדמה התנסות מאיימת ביופידבק המאפשר שליטה בתגובות הגופניות לחרדה, דמיון מודרך ועוד. במקרים שבהם רמת החרדה גבוהה ביותר ואינה מאפשרת התנסות בחשיפות למושא הפחד, הפסיכיאטר יוכל להיעזר גם בטיפול תרופתי.

להגיב