דיכאון הוא סיבה מובילה למצוקה ותחלואה נפשית, כ 4% מהאוכלוסיה הבוגרת סובלת מדכאון משמעותי במהלך כל שנה וכחמישית עד שליש מהאנשים יסבלו לפחות מדכאון משמעותי אחד במהלך חייהם. מעבר למצוקה, דכאון קשור גם לתחלואה מוגברת, להשמנה, לשמוש בסמים ולקיצור תוחלת החיים. דכאון של ההורה עלול לסכן את בריאותם הנפשית של ילדיו, במיוחד בגילאים צעירים.
בז'רגון הפסיכיאטרי דיכאון מוגדר על ידי הופעה של מכלול של סימנים שונים הכוללים מצב רוח ירוד, שינויים בשינה, באכילה, במשקל, באנרגיה, בהנאה, בהנעה, ביזמה, במיניות, בענין ובמעורבות החברתית, תלונות גופניות מופרזות או ללא הצדקה ברורה, תחושות של אשמה, ייאוש, חוסר תקווה ולעתים מחשבות על מוות ועד מישאלות וניסיונות לפגיעה עצמית ולאובדנות. מצב מוגדר כאשר יש די מסימנים אילו ברמה הגורמת למצוקה, לפגיעה בתפקוד ולסכון לעצמו ולעתים רחוקות גם לאחרים.
דכאון יכול להיות בטוי לשבוש בפעולת המח. מניסיוני, זה נכון בעקר בדכאון המופיע לראשונה בגיל המבוגר. במקרים אילו חובה לבדוק בראש ובראשונה את בריאות הגוף. ברוב המקרים, דומה שדכאון נגרם כתוצאה מדפוסי חשיבה והתמודדות שאינם תואמים את העקות והאתגרים עימם יש להתמודד. הקושי מתגבר כתוצאה מהעדר מודעות של הפרט לדפוסים אילו ולקשר בינם לבין המצוקה אותה הוא חווה.
לכן, בטיפול בדיכאון, אני רואה חשיבות מרכזית בחשיפה ובהתרה של דפוסי החשיבה רגשות ודימויים אלו. הן כדרך לסיים את הדיכאון והן במטרה להגן מפני דיכאון בעתיד, במידה מוחלטת או יחסית.
בתהליך זה, ניתן להעזר בתרופות, אולם, לרוב איני רואה בכך את המימד המרכזי בטפול.
הנושא הדחוף ביותר הוא כמובן הערכת הסכון האובדני והגנה על האדם במידת הצורך.
שגיאה חוזרת היא השהיית התחלת הטיפול. שגיאה חוזרת אחרת היא נסיון להעזר בסמים, בעקר קנביס, המביאים לעיתים להקלה זמנית, אולם לעתים בטווח הארוך יותר מחמירים עוד יותר את הדכאון, תוך עליה הדרגתית במנון הקנביס במקביל להחרפה נוספת של הדכאון.
יש אנשים המעדיפים טיפול ממוקד סימפטומים תרופתי או אחר. תמיד החלטה מתקבלת יחד עם המטופל והיא ניתנת תמיד לשינוי בהמשך הדרך במידת הצורך.
